סירוב להיבדק בדיקת שכרות – מה ההשלכות?

נהגים רבים מפחדים לעבור בדיקת שכרות לאחר שנעצרו על ידי שוטר, וזאת בשל המחשבה השגויה כי לאחר ששתו משקה אלכוהולי, אינם מעוניינים להיתפס בנהיגה בשכרות.

כל אלו לא יודעים כי אשר לא תמיד ריכוז האלכוהול בדם באמת יהיה מגבוה מהמותר וכמו כן הבעיה היא שסירוב לעבור בדיקת שכרות לא פותרת את הבעיה אלא יוצרת אותה.

בדיקת שכרות

קיימות כיום שתי בדיקות עיקריות לזיהוי נהיגה בשכרות.

א. האחת, היא בדיקה באמצעות מכשיר הנקרא "ינשוף" – המכשיר משמש לבדיקת שכרות תוך שהוא מאתר את רמת האלכוהול בנשיפתו של הנהג ומתאים אותה לרמת המינימום אשר הוגדרה בו. מכשיר זה יאמת בו ברגע את חשדו של השוטר כי הנהג שלפניו אכן נוהג כאשר בדמו כמות אסורה של אלכוהול.

ב. הבדיקה שנייה היא בדיקת דם אשר מבוצעת לנהג החשוד כמי שנוהג בשכרות. בדיקת דם תידרש במקרה בו התרחשה תאונת דרכים או שהתעורר חשד לביצוע עבירת נהיגה בשכרות.

שוטר יכול לעצור כל נהג ולדרוש ממנו לעבור את בדיקת הנשיפה כדי לאתר נהיגה בשכרות – זוהי כמובן פעולה חריגה שכן משמעותה היא שמותר לשוטר לעכב כל אדם אפילו אם אין לו חשד סביר לעיכוב.

תודה, אבל לא תודה!

ס' 64ד(א) לפקודת התעבורה קובע כי נוהג ברכב אשר יסרב לעבור בדיקת שכרות – יראו אותו כמי שנהג בשכרות (לפי ס' 62(3) לפקודה).

ס' 169ו(א) לפקודת התעבורה קובע כי ברגע שסירב נהג רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמא של דם או שתן לבדיקת מעבדה, בית המשפט רשאי לפסול אותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים.

המשטרה מחויבת להסביר לנהג אשר מסרב לעבור בדיקת שכרות כי הוא רשאי לסרב לה אך עליו לקחת בחשבון את ההשלכות של סירובו (ס' 64ב(ב2) לפקודת התעבורה) –

שכן נהג שמסרב לעבור בדיקת שכרות יראו בו כמי שנהג בשכרות, וסירובו ישמש חיזוק לראיות התביעה כאשר העניין יבוא בפני שופט.

בתי המשפט יכולים באופן תיאורטי להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם מבלי שתוצג להם תוצאת בדיקת השכרות שנערכה בינשוף.

עד כניסת הינשוף לפעולת המשטרה יכול היה שוטר לאתר נהג שיכור לפי רשימת מאפיינים חיצוניים של הנהג כגון הליכה מתנדנדת, דיבור מוזר, ריח של אלכוהול ועוד, ובתי המשפט היו מרשיעים נהגים על סמך קביעה של מאפיינים אלו בלבד.

סירוב לבדיקת שכרות – ההשלכות

המחוקק הציב על נהיגה בשכרות עונש חמור וקשה באשר לאישום בגין נהיגה בשכרות – פסילת רישיון נהיגה לתקופה מינימאלית של שנתיים.

אדם אשר זוהי הפעם השנייה בה הוא מואשם בעבירה זו, רישיון הנהיגה שלו ייפסל לתקופה מינימאלית של 4 שנים.

המחוקק ביקש תוך קביעת עונש חמור בגין עבירה זו, להביא למצב של הפחתת תאונות הדרכים וצמצום המקרים בהם נהגים שותים כמויות אלכוהול וממשיכים לנהוג תוך סיכון עצמם והנוהגים האחרים בכביש.

מה כוללת בדיקת שכרות?

נהג המבצע בדיקת שכרות נושף מעומק ריאותיו לתוך יחידות במכשיר מדידה שמכונה "ינשוף" (מלשון "לנשוף").

בהתאם לכך, ניתן לדעת מהי כמות האלכוהול המצויה בגוף הנהג.

יש לציין, שגם אם הנהג לא נוסע באופן שמסכן את הדרך או מעורר חשד שהוא שיכור, יכול השוטר לעצור אותו ולדרוש ממנו לבצע בדיקת שכרות.

החל מאיזו כמות אלכוהול תוצאת בדיקת שכרות היא "נכשל"?

נהג נכשל בבדיקת שכרות אם הערך שמתקבל בבדיקה גדול מ-240 מיקרוגרם ביחס לליטר אוויר.

כלומר, בהתקבל ערך שכזה, הנהג מוגדר כמי שנהג בשכרות. לכן, שוטר בדרגת פקח ומעלה יכול לפסול לו במיידי את רישיון הנהיגה למשך 30 ימים.

האם בדיקת שכרות היא בדיקה אמינה?

כדי להשתמש במכשיר ינשוף יש צורך באישור של שר הבריאות, לאחר התייעצות עם שר התחבורה.

עם זאת, במקרים שבהם הנשיפה למכשיר היא חלשה, הבדיקה יכולה להיות לא מדויקת, אך המכשיר מזהה שישנה בעיית נשיפה, ונקודת ההנחה היא שהנהג הכשיל בכוונה את הבדיקה כי יש לו דבר מה להסתיר, ולכן הוא מוגדר כמי שמסרב לבצע בדיקת שכרות, ולפיכך – כמי שנהג בשכרות.

אם הנהג חולה באסטמה או במחלת ריאות אחרת ומוכיח שזו הסיבה לכך שהנשיפה היא חלשה, הוא לא מוגדר כמי שמסרב לבצע בדיקת שכרות.