פסילת מינימום בעבירה בשכרות

פקודת התעבורה קובעת על עבירה של נהיגה בשכרות עונש של פסילת רישיון לתקופה שאינה פוחתת משנתיים. מאחורי הוראת חוק זו עומדת מטרת על והיא הרתעת נהגים הבוחרים לשתות ולעלות עם כלי רכב על הכביש תוך סיכון הציבור הנמצא בדרכים.

פסילת רישיון נהיגה לאחר נהיגה בשכרות

ס' 39א לפקודת התעבורה קובע כי נהג אשר נתפס כשהוא נוהג בשכרות, ייפסל רישיון הנהיגה שלו על ידי בית המשפט לתעבורה, לתקופה הארוכה משנתיים. זהו עונש מחמיר ונוקשה אשר לא משאיר לבית המשפט שיקול דעת וקובע כי העונש על נהיגה בשכרות יהיה כמעט תמיד ארוך ולא פשוט.

עם זאת, החוק מסייג וקובע שיקול דעת צר לבית המשפט, לפיו במקרים מיוחדים בלבד יוכל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולקצר את עונש המינימום, וזאת לאחר שיפורטו הסיבות המיוחדות שהביאו להחלטה בפסק הדין.

כמו כן קובע החוק כבר מראש כי אדם אשר זוהי הרשעתו השנייה בעבירת נהיגה בשכרות – ייענש הפעם בעונש כפול, כלומר פסילת רישיון לתקופה של 4 שנים לכל הפחות.

מטרת המחוקק היא להביא לענישה מחמירה יותר כדי לגרום להרתעה בקרב נהגים ששתו משקאות אלכוהוליים ובוחרים לעלות על הרכב ולנהוג תוך שהם מסכנים את עצמם ואת המשתמשים האחרים בדרך.

משפט תעבורה עקב נהיגה בשכרות – על קצת המזלג

הליך התעבורה מתחיל כבר בכביש:

א. מיד לאחר עיכובו של נהג כבר בכביש, מתבצעת בדיקת השכרות במכשיר הינשוף- אשר מודד את אחוזי האלכוהול בנשימתו של הנהג הנבדק. במידה ויימצאו אחוזי אלכוהול גבוהים מן המותר ייפסל רישיונו של הנהג כבר במקום, לתקופה של 30 ימים. במקרה והבדיקה נערכה לאחר תאונת דרכים, הרישיון ייפסל במקום לתקופה של 60 או 90 ימים.

ב. הנהג יוזמן להגיע לתחנת משטרה בסמוך למועד הבדיקה, שם יארך לו שימוע ויוחלט האם להאריך את פסילת הרישיון שלו, בפסילה מנהלית, כפי שמאפשר החוק או להשאירה כפי שהיא.

ג. כתב אישום יוגש כנגד הנהג באשמת נהיגה בשכרות – אז ייאלץ הנאשם להגיע לבית המשפט ולקבל את הדין על מעשיו.

נהיגה בשכרות – עונש נוקשה

ס' 39א לפקודת התעבורה קובע עונש חמור של פסילת רישיון לתקופת מינימום של שנתיים בנוסף לקנס כספי ופסילה על תנאי.

המדינה אינה חוששת ומערערת על החלטות של בתי משפט כאשר לדעתה העונשים קלים מדי ולא מרתיעים:

בינואר 2009 ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים, כב' הש' רביד, עקב ערעור המדינה על קלות ענישה של נהגים אשר נתפסו נוהגים בשכרות (ע"פ 2792\08; 2798\08).

בית המשפט לתעבורה הטיל על המשיב הראשון פסילת רישיון לתקופה של 11 חודשים ו-29 ימים בתוספת שירות לתועלת הציבור וקנס כספי נמוך ועל המשיב השני הוטלו פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וקנס כספי נמוך.

את הערעורים הגישה המדינה תוך שהיא מבקשת להחמיר בעונשי הפסילה של השניים ורק בשל ענישת המינימום בה נוקטת פקודת התעבורה בס' 39א. סעיף החוק קובע כי בית המשפט יוכל לסטות מענישת המינימום רק במקרים בהם יש נסיבות מיוחדות, ולא במקרים של שיקולים נפוצים כמו מצב כלכלי, הודאה או חרטה.

בית המשפט מחליט להחמיר בעונשיהם של השניים ומעלה את זמן הפסילה ל-18 חודשים תוך שהוא מתחשב בשאר הנסיבות ויתר רכיבי העונש אשר ביצועם כבר החל.

זוהי דוגמא לכך שבתי המשפט לא נוטים לרחם על נהגים אשר בחרו לשתות ולנהוג ובדרך כלל ייגזר לפחות עונש המינימום, על נהג שהורשע בנהיגה בשכרות.